פרשת תצוה - חס"ה לשבת

מה אפשר ללמוד משומר הגבולות שהתמקד בחול ולא במריצות? מדוע רקד הבעל שם טוב באמצע הלימוד בליל שבת? והאם יש עניין להבין את הקריאה של פרשת זכור? • חידוש סיפור והלכה לשבת פרשת תצוה

יום רביעי ח׳ אדר תשפ"ו | 25.02.2026 | 14:40

חידוש

לנצל את פורים לבקש על רוחניות

מספרים על יהודי ברוסיה שרצה קצת להתפרנס. דע עקא, בתוך רוסיה היה קשה מאד לעשות זאת, והוא החליט 'להבריח את הגבול' ולמכור שם את הסחורה.

הבעיה הגדולה היתה עם שומרי הגבול העומדים על משמרתם, ומי שנתפס מנסה להבריח סחורה אל מחוץ לגבולות המדינה, בלי לשלם מיסים, אחת דינו להישלח לסיביר הקפואה, ולעבוד שם בעבודת פרך, עד שנשמתו פורחת ממנו. האיש לקח מריצה, מילא אותה ערמה גדולה של חול, וצעד לכיוון מעבר הגבול. "מדוע אתה מבריח סחורה מחוץ לגבול?", רעם לעברו השומר. "האם שילמת עליה מיסים כחוק?". "מאימתי אסור להעביר חול החוצה?", ענה הלה בקור רוח. "מאימתי משלמים מיסים על חול?".

"כלום סבור אתה שאני טיפש שנולד היום?". רעם השומר. "תאמר מיד מה אתה מחביא בתוך החול!". "אדוני השומר! אינני מבריח דבר בתוך החול. יש כאן רק חול, ותו לא!". "ובאמת סבור אתה שאאמין לך?", צווח השומר, וציוה על היהודי לעמוד בצד. השומר הביא מסננת, ובמשך שעה ארוכה פקד על היהודי לסנן את כל החול שבמריצה, אך לא מצא בו דבר. חול, חול, ורק חול... "אתה יכול לעבור", סינן השומר. "על חול לא משלמים מיסים!"...

כעבור כמה ימים, הסיפור חוזר על עצמו: היהודי מגיע לשער הגבול עם מריצה מלאה חול. "מה יש כאן?" "חול" "ומה יש מתחת לחול? יהלום? מצלמה? שעון?". "אין כלום! רק חול!". "כלום סבור אתה שאאמין לך?". העמיד את היהודי בצד. סננו את החול, והפעם במשך זמן כפול – אין כלום... "תעבור, על חול לא משלמים!".

כעבור כמה ימים הסיפור חוזר על עצמו, וכעבור כמה ימים נוספים הוא שוב חוזר על עצמו. בכל פעם השומר מצוה את היהודי לסנן את החול, ולא מוצא בתוכו כלום.

פעם אחת, בסיומיה של בדיקה, אמר השומר ליהודי: "אני יודע היטב את תכניותיך! אתה מעונין לנהל נגדי 'מלחמת התשה'... עשר פעמים, עשרים פעמים אתה לא מבריח כלום, ואתה רוצה שאני אתייאש מלבדוק אותך, ואז תבריח את הסחורה... לא יתכן שכל כך הרבה פעמים תבזבז את הזמן שלך, ותעביר רק חול... ובכן דע לך, לא יעזור לך כלום! גם אם אעמוד כאן מאה שנה – לא תהיה פעם אחת שלא אבדוק אותך, ואסנן את כל החול שבמריצה"...

עברה שנה. היהודי ממשיך לעבור. השומר ממשיך לסנן. אף פעם אין כלום בתוך החול. השומר כמעט ויצא מדעתו... באחת הפעמים הוא פנה ליהודי: "האם תוכל לגלות לי מה הן תכניותיך האמיתיות? אני מבטיח לך בהן צדק שאם תגלה לי – לא אמסור אותך לידי השלטונות, ואף אתן לך לעבור 'חופשי' בלי לבדוק אותך"... נענה היהודי ואמר לו: "אדוני השומר! כלום סבור אתה שאני מבריח חול? לא ולא! אני מבריח מריצות! את המריצות אני מוכר מחוץ לגבול במחיר מפולפל, ומזה אני מתפרנס"... מה התברר? השומר התרכז בטפל, בחול, ולא הסתכל על העיקר: על המריצות!

רבותי! בפורים יש הרבה מאד 'חול'. הרחוב מלא בדברים טפלים ושטותיים, וחלקם אף מסוכנים מאד או מזיקים לבריאות. לצערנו הרב, יש רבים המתפתים להתמקד בחול הטפל... זאת במקום להתמקד במריצה: פורים הוא יום המסוגל לריצה כלפי מעלה! בפורים "כל הפושט יד ומבקש רוחניות – נותנים לו"! הבה נניח את הטפל ונתפוס את העיקר! הבה ננצל את היום הנפלא והגדול הזה, לבקש מהשי"ת סיעתא דשמיא לעלות מעלה מעלה בתורה וביראת שמים. נזכור: שערי שמים פתוחים ביום זה! (שוחר טוב פורים).

סיפור

"וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר" (כז, כ)

מספרים על הבעל שם טוב הקדוש שפעם אחת באמצע הלימוד שהיה לומד בליל שבת קם והתחיל לרקוד ואחר כך חזר והמשיך את הלימוד, ואחרי כמה זמן, שוב קם באמצע, ורקד ואחר כך המשיך ללמוד, החסידים שלו התפלאו מדוע הוא רוקד באמצע הלימוד אבל לא אמרו כלום.

במוצאי שבת אמר הבעש"ט לתלמידיו שיכינו את הסוס והעגלה ליסוע, כי ברצוני ליסוע לעיר פלונית. כשהגיעו לשם, ראו בני העיר שהבעל שם טוב הגיע לעירם, ושמחו לקראתו והזמינו אותו לבוא ללון אצלם, אבל הוא אמר להם שקודם כל הוא צריך ללכת אצל אחד שנקרא רבי שבתי. כולם התפלאו מה יש לו מרבי שבתי שהיה יהודי פשוט, אבל הוא הלך אצלו.

כשהגיעו סמוך לביתו של רבי שבתי אמר הבעש"ט לתלמידיו: עכשיו אספר לכם מדוע רקדתי בשבת, היהודי הזה רבי שבתי הוא בעל הבית שירד מנכסיו, ולא רצה להנות מבני אדם, ואף על פי כן הוא המשיך את מנהגו לענג את השבת כמו שנהג בימי עושרו, וכל שבוע היה מוכר מחפציו כדי שיהיה לו לקנות בשביל שבת. השבוע הזה, כבר לא היה לו מה למכור, שכבר מכר את הכל, וביום שישי בבוקר חזר מבית הכנסת ואכל קצת ורצה לצאת ללמוד, אבל חשש שבזמן שלא יהיה בבית, אשתו תבקש צדקה מאחרים, והוא לא רצה להנות מהצדקה, ולכן חזר לביתו אמר לאשתו שתבטיח לו שלא תקח כלום מאחרים והם יסתפקו היום בלחם ומים, ואז הלך לבית הכנסת ללמוד ונשאר שם עד השבת.

ובינתיים אשתו היתה בבית ולא היה לה מה לעשות שהרי לא בישלה כלום, החליטה שתעשה קצת סדר בבגדים הוציאה את הבגדים הישנים וסידרה אותם, ופתאום נפל מכיס של אחד הבגדים חתיכת זהב, היא שמחה על המציאה הזו ולקחה את הזהב והלכה לצורף והוא העריך את זה בשווי גדול והביא לה חלק מהכסף, ואמר לה שאת שאר הכסף יתן לה אחר כך, לקחה את הכסף והלכה וקנתה כל טוב בשביל השבת, ומיד בישלה ואפתה והכינה את הכל והדליקה נרות ובעלה לא ידע מכלום.

אחרי התפילה הוא חיכה קצת בבית הכנסת, כי התבייש שיראו אותו חוזר לביתו והבית שלו חשוך, וכשחזר לבית ראה מרחוק איך שהבית מואר, והתפלא איך יתכן שיש אצלו בבית כזה אור, הוא המשיך הלאה ונכנס לבית וראה על השלחן יין משובח והרבה מעדנים, חשש שאשתו התפתתה ולקחה צדקה מאחרים אבל לא אמר כלום, ואמר 'שלום עליכם' וקידוש בשמחה ואחר כך נטלו ידים ואשתו הגישה לו מהדגים, הוא התפלא ואמר לה מהיכן הדגים האלה, היא התחילה לספר לו את מה שהיה שמצאה בבית חתיכת זהב, וכששמע כן קם והתחיל לרקוד, ושניהם שמחו שמחה גדולה על שהקב''ה זיכה אותם לענג את השבת, אחר כך אשתו הגישה לו עוד מנה, ושוב הוא קם ממקומו והתחילו לרקוד ולשמוח על הזכות שלהם. ובזה פנה הבעש''ט לתלמידיו ואמר להם שבאותה שעה שהם רקדו כמה שמחה היתה בשמים, וגם אני קמתי פעמיים ורקדתי באותו זמן. שאת כל זה הוא ראה ברוח קדשו, ולכן עכשיו בא לבקר את ר' שבתי אחר שנודע לו שהוא אדם צדיק כל כך.

ורבי שבתי הזה שהיה צדיק בסתר ליבו קיים את "כתית למאור ולא כתית למנחות", שהלך ועסק בתורה שהיא המאור במשך כל היום וריכז את כל המחשבות שלו בתורה ולא בפרנסה שלו, ושכח מהכל והלך ללמוד, והקב"ה עזר שהיה לו בסוף הכל.

ובזה אפשר לפרש עוד: "כתית למאור - ולא כתית למנחות", שאדם אי אפשר לו לכתוש עצמו על שני הדברים גם על התורה וגם על הפרנסה, ולכן תכתוש עצמך רק על המאור ולא על המנחות, והקב"ה כבר ישלח לך את הברכה ויהיה לך גם פרנסה, וכמו שהיה אצל הדורות הראשונים שעשו מלאכתן עראי ותורתן קבע וזה וזה נתקיימו בידם.

הלכה

שבת זכור

א. בשבת שלפני פורים, מוציאים שני ספרי תורה, בראשון קוראים בפרשת השבוע, ובשני עולה המפטיר וקורא פרשת "זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה, יז-יט).

ב. מכיון שלדעת רוב הפוסקים הראשונים קריאת פרשת זכור היא מצות עשה מן התורה, לכן ידקדקו להוציא ספר תורה הכשר והמהודר ביותר שיש בבית הכנסת, וראוי שהשליח ציבור יכריז לפני קריאת פרשת זכור שיתכוונו לצאת ידי חובת מצות זכירת עמלק ומחייתו, ושגם הוא מכוין להוציא את השומעים ידי חובתם, וטוב לחוש לכתחילה לכוין לצאת יד"ח אף בברכות התורה של "זכור". ומה טוב שיאמרו לפני עליית המפטיר לשם יחוד וכו' וכן מנהג קהל קדוש מכוונים בית אל, ומפטירין "פקדתי את אשר עשה לך עמלק" (שמואל א פרק טו פסוק א – לד).

ג. אין לציבור לקרוא בפיהם פרשת זכור מתוך החומש יחד עם הקורא דהרי צריכים לקרוא מתוך ס"ת ולכן ישתקו ויאזינו לשליח ציבור הקורא בתורה.

ד. מכיון שיש אומרים שצריכים גם להבין את קריאת פרשת זכור, לכן מן הראוי שכל אחד ילמד פירוש הפרשה לפני הקריאה, כדי שיצא ידי חובה אליבא דכולי עלמא.

ה. אנשים הדרים בכפר או במושב ואין להם מנין צריכים להשתדל בשבת פרשת זכור לשבות במקום שיש שם מנין, ומכל מקום אם אין להם עשרה בבית הכנסת יש להוציא ספר תורה ולקרוא פרשת זכור בלי ברכות.

ו. ראוי ונכון שכל אדם ישמע את הקריאה מפי שליח ציבור המבטא את הקריאה לפי מנהגו, וכן שהספר תורה נכתב לפי מנהגו, כגון ספרדי לספרדי, ואשכנזי לאשכנזי, היות וקריאת פרשת זכור היא מדאורייתא.

ז. ראוי ונכון שגם הנשים תשתדלנה לבוא לעזרת הנשים של בית הכנסת בשבת זכור, לשמוע פרשת זכור, כדי לצאת ידי חובת כל הפוסקים, ותבא עליהם ברכת טוב, והמקילות בזה יש להם על מה שיסמוכו. ועכ"פ ראוי שתקרא פרשת זכור מהחומש.

ח. ציבור ששכחו ולא קראו פרשת זכור בשבת זו יש להם להשלימה בשבת הבאה, ויש אומרים שיסמכו על קריאת פרשת זכור בסדר "כי תצא", וכן מי שנאנס ולא בא לבית הכנסת יכוין לצאת ידי חובה בפרשת כי תצא, ויאמר לשליח ציבור שיכוין להוציאו, ומכל מקום טוב ונכון שיקרא פרשת זכור מתוך החומש.

מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א
מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע

בברכת שבת שלום ומבורך!